למנהלות/מנהלים של מסגרות הגיל הרך
האחריות עלינו.
הכלים לא אצלנו.
מכתב ממנהל גן אל מנהלות ומנהלים: על מה שעובר עלינו אחרי כל פרשה, ועל תיקון אחד בחוק שיכול להפוך את המצלמות שכבר בגן לכלי שעובד בשבילנו.
„המצלמות כבר בגן. הגיע הזמן שהן יעבדו גם בשבילנו, ובשביל הילדים.“
אהרון נייס, מנהל גן גחליליות
מנהלות יקרות, ומנהלים יקרים,
השבוע קראתי את כתב האישום בפרשת אריאל, ולא הצלחתי לסיים. תינוקות בני כמה חודשים, בדיוק בגיל של הילדים שלנו. והמצלמות היו שם. הן ראו הכל, חודשים, ואף אחד לא ידע.
אני כותב לכן כעמית. 20 שנה אני מנהל גן, ואני מכיר את הבוקר שאחרי פרשה כזאת: הטלפונים מההורים, המבטים בפתח הגן, והצוות שבא כל יום לחנך ולאהוב ומרגיש פתאום שמסתכלים עליו בחשד. מעשה של אדם אחד צובע את כולנו בשחור.
ואני יודע מה זה לנהל גן מבפנים. אנחנו בעלי עסק קטן שעובד קשה מאוד כדי להתפרנס, ומבחוץ זה נראה משתלם הרבה יותר ממה שזה באמת. אין מספיק כוח אדם, וקשה מאוד למצוא צוות איכותי ולשמור עליו. ובקהילה קטנה, שבה כולם מכירים את כולם, מילה רעה אחת על גן הופכת מיד לשיחת היום, וכל פרשה בחדשות מטלטלת גם אותנו. אז אני מבין למה קשה לעמוד בחזית. אבל דווקא בגלל זה, אנחנו צריכים כלי שיגן גם עלינו.
והאמת היא שהחוק של היום משאיר אותנו לבד. האחריות על המצלמות מוטלת עלינו, אבל אסור לנו לצפות בהן, אז אין לנו אפילו דרך לדעת אם הן מקליטות. הצילומים נפתחים רק אחרי חשד, ואז כל הצוות נחשד, גם מי שלא עשתה כלום.
וזה לא רק החוק. המדינה העבירה את הגיל הרך למשרד החינוך, אבל בפועל לא סופרים אותנו. מאיתנו דורשים עוד ועוד: תקנות, טפסים ודרישות, בלי מימון שיאפשר לעמוד בהן. המפקחת מגיעה לבדוק, לא ללוות, וכמעט אין מדריכה פדגוגית שתעמוד לצידנו. לפי ניתוח של קרן ברל כצנלסון, התקציב ליישום תקנות הפיקוח צפוי לרדת מכ־190 מיליון ש״ח ב־2023 ל־46 מיליון ש״ח ב־2026. מפקחת אחת על כ־83 מעונות.
ואף אחד לא שואל אותנו, המנהלות והמנהלים שמחזיקים את המערכת הזאת על הגב, מה אנחנו צריכים. הגנים של משרד החינוך מקבלים הדרכה וליווי, ואנחנו, שמטפלים בתינוקות ובפעוטות, נשארים מאחור.
ובינתיים, מאות רגעים טובים בכל יום בגן פשוט נעלמים. אף אחד לא רואה אותם, ואף אחד לא אומר עליהם תודה.
המסלול הרביעי מציע לעדכן את החוק, כך שהמצלמות שכבר אצלנו יתריעו כשמשהו לא בסדר, כשעוד אפשר לעצור, וייתנו לצוות משוב יומי על מה שהוא עושה טוב. בלי שאף אחד יושב וצופה, ובלי לחפש אשמים.
אני יודע מה מדאיג אתכן, כי זה מדאיג גם אותי: שישתמשו בזה נגדנו, שזה יהיה עוד עלות ועוד בירוקרטיה, ושההורים יקבלו גישה להכל. ההצהרה נכתבה בדיוק כדי למנוע את זה, ועניתי על כל אחד מהחששות האלה כאן למטה.
אני לא מבקש מכן לבחור מערכת או להתחייב לשום דבר. אני מבקש שנגיע לכנסת יחד, כמנהלות וכמנהלים, ונגיד: אנחנו רוצים כלים, לא עוד אחריות בלי גב.
שלכם,
אהרון, מנהל גן גחליליות
מקורות: ניתוח קרן ברל כצנלסון (ynet, 2026); מבקר המדינה, 2026
מה שמדאיג אתכן, ובצדק
ישתמשו בזה נגדנו?
אסור, וזה כתוב בהצהרה. ההצהרה דורשת איסור על דירוג עובדים, בדיקה אנושית מסודרת לפני כל קביעה לגבי עובד, ושקיפות מלאה לצוות על מה שנאסף. התרעה היא סימן לבדיקה, לא פסק דין. והמידע משמש להגנה ולליווי מקצועי בלבד.
זה עוד עלות ועוד בירוקרטיה עלינו?
ההצהרה דורשת תקציב ייעודי מהמדינה למסלול ולליווי המקצועי, בנוסף על משאבי הפיקוח הקיימים. המסלול משתמש במצלמות שכבר מותקנות אצלנו, והוא גם עונה על חובה שכבר קיימת היום: בקרה על תקינות המצלמות, עם התראה מיידית על תקלה. והחתימה עצמה לא מחייבת אתכן בשום דבר.
ההורים יקבלו גישה להכל?
לא. אין צפייה שוטפת בווידאו, לא להורים ולא לאף אחד אחר. ההתרעות מגיעות לאחראי במסגרת, ובאירוע חמור גם לגורם חיצוני ובלתי תלוי. הורים מקבלים עדכון על הילד שלהם בלבד: תובנות התפתחותיות ואירועי בטיחות. על ילדים אחרים הם לא רואים כלום. זה בדיוק ההפך משידור חי לטלפון, שבו כל רגע בעבודה נצפה ונשפט מרחוק.
זה עובד עם בינה מלאכותית? זה לא מפחיד?
כן, זה ניתוח אוטומטי של הווידאו, אבל הוא לא מחליט כלום על אף אחד. תחשבו על גלאי עשן: הוא לא מאשים אף אחד, הוא רק מצפצף כשצריך לבדוק. המערכת מזהה מצבים, כמו ילד שבוכה לבד זמן רב או עומס חריג, ומתריעה. את הבדיקה ואת ההחלטה עושים אנשים. ההצהרה דורשת אישור מוקדם של המדינה, בדיקת דיוק חיצונית וביקורת בלתי תלויה.
יראו את השם שלי ושל הגן?
רק אם תבחרו. באתר מוצגים שם פרטי ויישוב רק למי שאישר זאת. אפשר לחתום כמנהלת מסגרת בלי שהשם או הגן יופיעו בשום מקום ציבורי.
זה לא עוד מעקב אחריי ואחרי הצוות?
לא. אף אחד לא יושב וצופה, ואין ציונים אישיים. המשוב לצוות הוא כלי למידה לצוות ולמנהלת, עם רגעים טובים והמלצות מעשיות, ולא כלי להערכת עובדים.
איך אני יודעת שזה בכלל עובד?
זה כבר עובד בגן. בפיילוט מחקרי בשיתוף מכללת אורנים, הצוות קיבל משוב יומי עם רגעים יפים, צרכים של ילדים והמלצות מעשיות. אפשר לראות דוגמאות אמיתיות בעמוד הצוותים.
מה זה נותן לנו, כמנהלות
כשיש התרעה ממוקדת על אירוע, לא צריך לחשוד בכל הצוות. ומה שלא קרה, לא נפתח בדיעבד.
בקרה רציפה על התקינות, עם התראה מיידית על תקלה. האחריות עלינו, אז מגיע לנו לדעת.
משוב יומי על הרגעים הטובים. צוות שמרגיש שרואים אותו, נשאר.
הורים שיודעים שיש מי ששם לב בזמן אמת, פחות חוששים מכל פרשה בחדשות.
מה אני מבקש מכן
שהגננות והסייעות יחתמו גם הן. יש להן עמוד משלהן. שלחו לצוות
כשהמנהלת שולחת, ההורים רואים שהגן איתם ולא מולם. שלחו להורים
קבוצה קטנה של מנהלות ומנהלים שיגיעו יחד לכנסת. אני רוצה להצטרף
הפעם מובילים יחד
עד היום הורים הובילו כל תיקון בחוק. ככל שיחתמו יותר מנהלות ומנהלים, כך יהיה ברור בכנסת שגם מי שאחראים על הגנים רוצים את השינוי.