שהמצלמות שכבר בגנים יעזרו להגן על הילדים, בזמן אמת.

1. החוק מחייב התקנת מצלמות במעונות היום לפעוטות עם 7 פעוטות ומעלה, אלא אם 70% מההורים מתנגדים בכתב. המצלמות מצלמות בלי קול ובמעגל סגור, הצילומים נשמרים 30 עד 90 יום, וככלל אין צופים בהם אלא כשיש חשד, ובידי גורמים מוסמכים בלבד.
2. אין בקרה אמיתית על תקינות המצלמות. לפי דוח מבקר המדינה (2026), בכ-27% מהמעונות שנבדקו נמצאה תקלה שמנעה הקלטה תקינה, וביותר ממחצית המעונות שנבדקו נמשכה תקלה שלושה חודשים רצופים לפחות. מערכת הניטור שמשרד החינוך דרש לא הותקנה ברוב המעונות הפרטיים, בין היתר משום שהמצלמות הקיימות אינן תומכות בה. מכיוון שגם למפעילים אסור לצפות בצילומים, תקלה מתגלה בדרך כלל רק כשמבקשים את הצילום, אחרי שכבר יש חשד.
3. התיקון לחוק משנת 2024, שבג״ץ השאיר על כנו ב-2025, קבע רשימה סגורה של דרכי צפייה מותרות להורים, לבחירת המפעיל. כולן מבוססות על צפייה אנושית בווידאו. ניתוח אוטומטי בזמן אמת אינו נכלל ברשימה, ולכן הפעלתו מחייבת תיקון חוק.
4. מקרי פגיעה בפעוטות ממשיכים להתגלות באיחור ובאופן מקרי: הורה שהבחין בסימנים, או פנייה לטיפול רפואי. בשלב זה הפגיעה כבר התרחשה, לעיתים לאורך זמן.
5. במקביל צומצמו משאבי הפיקוח וההדרכה על המסגרות. לפי ניתוח של קרן ברל כצנלסון להצעת התקציב, התקציב ליישום תקנות הפיקוח על מעונות היום צפוי לרדת מכ-190 מיליון ש״ח בשנת 2023 ל-46 מיליון ש״ח בשנת 2026.
6. המצב הקיים פוגע בילדים, וגם באמון הציבור בצוותים המסורים, שהם רוב העובדים במסגרות.

מקורות: נוסח החוק (רשומות, 2018) · משרד החינוך · בג״ץ על התיקון, 2025 · הרשות להגנת הפרטיות · התיקון לחוק, 2024 · כתב האישום באריאל, 2026 · מבקר המדינה, 2026 · תקציב: קרן ברל כצנלסון (ynet), 2026

• הגנה בזמן אמת. מנגנון ההגנה צריך לזהות מוקדם מצבים שמגדילים את הסיכון, ולסייע במניעת פגיעה בזמן שהיא מתרחשת, ולא רק לתעד אותה לאחר מעשה.
• ליווי מקצועי ותמיכה פדגוגית לצוות. הכלי צריך לשמש גם לליווי, למשוב ולחיזוק הצוותים, ולא רק לאיתור כשלים.
• פרטיות. יש להגן על פרטיותם של הילדים, ההורים והצוות. אין לאפשר צפייה שוטפת בווידאו או שמירת צילומים מעבר לנדרש.
• שקיפות ובקרה. כל שימוש בטכנולוגיה צריך להיות מוסדר, מתועד וכפוף לביקורת חיצונית.
• אחריות ממלכתית. הורים אינם צריכים לפעול בעצמם, למשל באמצעות מכשירי הקלטה, כדי להגן על ילדיהם.

1. לעדכן את החוק ולהוסיף לו מסלול רביעי: ניתוח אוטומטי, בזמן אמת, של צילומי המצלמות הקיימות, שתוצריו הם התראות ותובנות כתובות לגורם האחראי במסגרת, ובאירוע חמור גם לגורם חיצוני ובלתי תלוי, ללא צפייה אנושית שוטפת בווידאו. המסלול יגדיר עיקרון טכנולוגי ולא מוצר, ויהיה פתוח לכל מערכת שתעמוד בסטנדרט הרגולטורי.
2. לקבוע סטנדרט רגולטורי מחמיר ותנאים מחייבים למסלול:
   • אישור ובקרה: אישור מוקדם של גורם ממשלתי מוסמך, בדיקת דיוק חיצונית לפני הפעלה ובאופן שוטף, ביקורת תקופתית בלתי תלויה, ובקרה רציפה על תקינות המצלמות עם התראה מיידית על תקלה.
   • פרטיות ואבטחה: דרישות אבטחת מידע ופרטיות, הימנעות משמירת וידאו מעבר לנדרש, צפייה בקטע מסוים רק לבדיקה ממוקדת, מורשית ומתועדת, תיעוד כל גישה למידע, מחיקה אחרי זמן מוגדר, ופיקוח של הרשות להגנת הפרטיות.
   • שימוש בהתראות: שימוש במידע למטרות הגנה וליווי מקצועי בלבד, תגובה מיידית כשילד בסכנה, ואיסור על מחיקה, עריכה או הסתרה של התראות בידי המסגרת.
   • הגנה על הצוות: איסור על דירוג עובדים, בדיקה אנושית מסודרת לפני כל קביעה לגבי עובד, ושקיפות מלאה לצוות על מה שנאסף.
3. לאפשר הפעלה במסגרות כבר בשלב הראשון, בליווי מחקר הערכה חיצוני ובלתי תלוי שתוצאותיו יפורסמו לציבור.
4. להקצות תקציב ייעודי למסלול ולליווי המקצועי, בנוסף על משאבי הפיקוח הקיימים.

ההצהרה תוגש לשר/ת החינוך וליו״ר ועדת החינוך של הכנסת בצירוף מכתב נלווה ומספר החותמים המאומת, עם ההגעה ל-10,000 חתימות או לקראת דיון בנושא בוועדה, המוקדם מביניהם. החתימה תימשך גם לאחר ההגשה, ומספר החותמים המעודכן יוגש שוב בכל אבן דרך ובכל דיון. ההגשה תיעשה בפגישה או במכתב רשמי, ועותק יישלח לגורמים המפורטים בראש ההצהרה. חותמים שאישרו קבלת עדכונים יעודכנו על ההגשה ועל התגובה שתתקבל.